במסגרת פעילותה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשינוי מודעות הציבור והתנהגותו ביחס לתאונות דרכים, הגדירה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קבוצות סיכון ואוכלוסיות ייחודיות שמעורבותן בתאונות דרכים גדולה ממשקלן היחסי באוכלוסייה ו/או דורשות התייחסות ייחודית.
ביחס לקבוצות אלו מפתחת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תוכניות הסברה והתערבות מיוחדות המבוססות על ניתוח נתוני היפגעות, מאפייני ההיפגעות ומאפיינים כלליים של האוכלוסייה המוגדרת.
קבוצות הסיכון שהוגדרו הן: ילדים, קשישים, נהגים צעירים, נהגים מקצועיים, רוכבי אופנוע, רוכבי אופניים והמגזר הערבי בישראל. בנוסף הוגדר המגזר הדתי והחרדי בישראל כדורש התייחסות מיוחדת.
רוכבי אופניים:
לרכיבה על אופניים יתרונות כלכליים, סביבתיים ובריאותיים. ואכן- בעשור האחרון שוק האופניים הישראלי הכפיל את עצמו ועלה בקצב גידול שנתי של 10%.
רוכבי אופניים מוגדרים כמשתמשי דרך פגיעים. פגיעותם נובעת מהעובדה שהם אינם מוגנים על ידי שלדת רכב. בהתאם לכך, שיעור הנפגעים החמורים מתוך סך כל רוכבי האופניים הנפגעים בתאונות דרכים היה 27% בממוצע בשנים 2005-2009 (בהשוואה ל- 5% בקרב נוסעי כלי רכב פרטיים).
בשנים אלו (2005-2009) נהרגו בתאונות דרכים 14 רוכבי אופניים בממוצע בשנה, המהווים כ- 3% מסך כל ההרוגים בתאונות דרכים.
הרוב המוחלט (90%) מרוכבי האופניים נפגעים בתאונות דרכים בערים, אולם מספר רוכבי האופניים ההורגים גבוה יותר בכבישים בינעירוניים, בשל עוצמת הפגיעה הנובעת ממהירות הנסיעה הגבוהה בכבישים מסוג זה.
קבוצות הגיל הפגיעות ביותר בקרב רוכבי האופניים הם ילדים ובני נוער (גילאי 5-19).
כמעט 60% מרוכבי האופניים שאושפזו בבתי חולים סבלו מפגיעות באזור הראש, הפנים והצוואר. ניתן לשער שחבישת קסדה הייתה מפחיתה את מספר הרוכבים שנפגעו באזורי גוף אלו.