במסגרת פעילותה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשינוי מודעות הציבור והתנהגותו ביחס לתאונות דרכים, הגדירה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קבוצות סיכון ואוכלוסיות ייחודיות שמעורבותן בתאונות דרכים גדולה ממשקלן היחסי באוכלוסייה ו/או דורשות התייחסות ייחודית.
ביחס לקבוצות אלו מפתחת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תוכניות הסברה והתערבות מיוחדות המבוססות על ניתוח נתוני היפגעות, מאפייני ההיפגעות ומאפיינים כלליים של האוכלוסייה המוגדרת.
קבוצות הסיכון שהוגדרו הן: ילדים, קשישים, נהגים צעירים, נהגים מקצועיים, רוכבי אופנוע, רוכבי אופניים והמגזר הערבי בישראל. בנוסף הוגדר המגזר הדתי והחרדי בישראל כדורש התייחסות מיוחדת.
רוכבי אופנוע:
הסיכוי של רוכב אופנוע להיות מעורב בתאונת דרכים קטלנית לכל ק"מ נסיעה גבוה בהרבה מזה של נהג/נוסע ברכב פרטי. בישראל יחס זה עומד על 9.1.
בשנת 2009 נהרגו 33 רוכבי אופנוע בתאונות דרכים, ירידה של 28% בהשוואה לנתון המקביל אשתקד (48 רוכבי אופנוע הרוגים בשנת 2008).
בשנה זו מספר רוכבי האופנוע שנהרגו בתחום הבינעירוני היה גבוה ממספר רוכבי האופנוע שנהרגו בתחום העירוני (19 ו-14 בהתאמה).
התאונות השכיחות והחמורות ביותר בקרב רוכבי אופנוע הן תאונות חזית אל צד ותאונות עצמיות. בשנת 2009 44% מרוכבי האופנוע נהרגו בתאונות מסוג התנגשות חזית אל צד ו-26% נהרגו בתאונות עצמיות.
קבוצת הגיל הפגיעה ביותר בקרב רוכבי אופנוע היא צעירים (עד גיל 24). מעורבות רוכבי אופנוע צעירים בתאונות דרכים חמורות גבוהה יותר מזו של יתר קבוצות הגיל, הן במספר האבסולוטי והן בשיעורם היחסי במצבת רוכבי האופנוע.
רוכבי אופנוע גברים מעורבים יותר מנשים בתאונות דרכים חמורות.
עבירות הנהיגה השכיחות ביותר בקרב רוכבי אופנוע הן מהירות מופרזת וסטייה מנתיב.
הסיכוי להיות מעורב בתאונה קטלנית גבוה יותר באופנועים כבדים בנפח מנוע של 501 סמ"ק ומעלה. אולם הסיכוי להיות מעורב בכלל תאונות הדרכים (קטלנית, קשה וקלה) גבוה יותר דווקא באופנועים בעלי נפח מנוע בינוני של 51 עד 500 סמ"ק.
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פועלת לשיפור בטיחותם של רוכבי האופנועים והקטנת מעורבותם בתאונות דרכים. בין היתר מובילה הרשות, בשיתוף אגף הרישוי ומועדון הרוכבים הישראלי, צוות מקצועי הפועל לשינוי שיטת הוראת הרכיבה העיונית והמעשית, תכני קורס מורי הנהיגה לדו גלגלי ושיטת הבחינה.