מטרה :

 אוכלוסיית היעד: נהגים צעירים עד גיל 21

                        נהגים בוגרים גיל 25 עד 40

                        חברות/נשים (מן הסקרים הסתבר שנשים שותות הרבה פחות

                        מגברים לפיכך הם מהוות סוכני שינוי)

                        חברים והורים.

אחת הדילמות העיקריות של עושי הקמפיין הייתה כיצד לדבר על שתייה מבלי בעצם להראות את פעולת השתייה ואת הבילוי בפאב, שכן מן הקמפיינים שנעשו בעולם הסתבר שגישה זו בה מצלמים את הפאב, על האווירה העליזה השוררת בו  והשתייה, עלולה בעצם להגביר את הרצון לבלות ולשתות.

מסיבות אלה התגבשה האסטרטגיה הפרסומית של העברת המסרים דרך "מעצבי דעת קהל" שמצולמים במקומות שונים שאינם קשורים לאמירה עצמה, אלא לעתים למקצועם ולפעילותם השוטפת.

נעשה ניסיון לאזן בין המינים, הגילים, ולשתף גם דמויות שמתאימות לעולים חדשים ולמגזר הערבי.

הקמפיין עלה לאוויר גם בשנים 1996 ו-1997  . את הקמפיין הובילה הסיסמא "אם שותים לא נוהגים – בשביל זה יש חברים" . בתצפיות שנערכו על ההתנהגות בפועל עולה כי בשנים בהם היה קמפיין חלה ירידה משמעותית באחוז הנוהגים תחת השפעת אלכוהול.

מאז ועד היום הנושא מתוקשר בעיקר באמצעות תשדירי רדיו. בשנת 2004 יצאה הרשות גם בתשדירי טלביזיה אותם הובילה דיקלה יצחק שהייתה מעורבת בתאונת דרכים שהגורם לה שתיית אלכוהול. הקמפיין מופנה גם להורים וגם לנהגים צעירים וקורא להם לוודא מראש שיש "נהג תורן".