יש לציין כי מזה 6 שנים מסתמנת מגמת ירידה במספר התאונות הקטלניות בדרכים עירוניות. סוג התאונה שבו חלה הירידה הבולטת ביותר עד 2004 הוא התנגשות ברכב נע, אך בשנים 2005-2006 עלה מספר התאונות מסוג זה. ניתן לייחס ירידה זו בין היתר למהפך שחל ברוב הערים בגישה להסדרים למיתון תנועה: ריבוי מעגלי תנועה בצמתים, הסדרת צמתים ושימוש נפוץ והולך בפסי האטה.
סוג התאונה השכיח ביותר בתחום העירוני הוא התנגשות חזית אל צד, המאפיינת בדרך כלל התנגשויות בצומת. אך כאמור, מהירות נמוכה ושיפורים מתמידים באמצעי הבטיחות ובמיגון הפסיבי בכלי הרכב תורמים לכך שהן יסתיימו בדרך כלל ללא הרוגים.
פגיעה בהולכי רגל מהווה כ-20% ממספר התאונות בדרכים עירוניות, אולם, זהו סוג התאונה הקטלנית השכיח ביותר בתחום העירוני (58%). בשנת 2006 עלה מספר ההרוגים הולכי הרגל ל-105, עלייה של כ-18% לעומת הנתון המקביל בשנה שעברה, אולם מספר זה עדיין נמוך בהשוואה לשנים קודמות. דרכים עירוניות הם המרחב שבו מתקיימת תנועה מעורבת של כלי רכב והולכי רגל ונוצרים תרחישים רבים של קונפליקט בשימוש בדרך בין הולכי רגל וכלי רכב. פגיעותם של הולכי הרגל היא כמובן הסיבה לכך ש-3.8% מכלל התאונות שבהן נפגעו הולכי רגל היו תאונות קטלניות (ו-23.5% הן תאונות קשות1), לעומת 0.7% בלבד בכל סוגי התאונות האחרות במרחב העירוני, שבהן מבנה הרכב ואמצעי המיגון בו מגינים על הנוסעים (5.5% תאונות קשות).
בניתוח מקום התרחשותן של תאונות קטלניות שבהן נהרגו הולכי רגל, ניתן לציין כי כשליש לא חצו את הכביש (כלומר הלכו לאורכו או בשוליו) וכשליש נהרגו כאשר חצו כביש בקטע דרך (מרוחק מצומת). אמנם רק מספר קטן של הולכי רגל נהרגו במעבר מוסדר (ע"י רמזור או מעבר חציה), אך קשה להשלים עם מצב שבו הולכי רגל נהרגים כאשר הם משתמשים בהסדרי חציה שנועדו להגן עליהם.